לא דיברתי עם אמיר מבוורלי כבר כמעט שבוע. השארתי לו הודעה בתקווה שהוא יתקשר. אני כל כך מתגעגעת אליו. אתמול הייתי אצל הדר והבית היה כל כך ריק. אני כל כך רחוקה ממנו פיסית וכל כך קרובה אליו נפשית ואישית.
הלב שלי כל כך רוצה לראות אותו. להרגיש אותו קרוב, לידי, אני מתגעגעת לנשיקות שלו, לליטופים, ללחישות ולמבט שלו בעיניים, איך שהוא בהה בי, המבט הממיס הזה שהיה לו שהמיס לי את הלב. ועכשיו הוא רחוק ואי אפשר לדעת עם מי הוא מדבר עכשיו, ולמי הוא לוחש, ואת מי הוא מנשק בצוואר ואת מי הוא מחבק. עכשיו אני רק יכולה לדעת שהוא לא מתקשר וזה לא טוב. אולי הוא כבר לא אוהב אותי?
נמאס לי שאני מתאהבת רק שאנשים שרחוקים ממני ב 15 שעות טיסה ומי יודע כמה זמן בנסיעה אם זה בכלל אפשרי.
הלב שלי שבור. הגעגועים האלה הורגים אותי.
זה קשה. ממש קשה. ביום יום אני לא חושבת עליו, ובלילה הכל מתהפך.
***
עכשיו כבר 2:20 בלילה וב 1:50 הוא התקשר.
הוא אמר שההודעה שלי מהבוקר עשתה לו את היום. זה עשה לי את הלילה.
אתם יודעים, זה מוזר. אני נורא רוצה לבכות ולהוציא את הגעגועים האלה החוצה אבל אני לא יכולה ואני לא יודעת למה. זה גם משגע אותי.
הלוואי שמחר המכתב לו עם התמונות יגיע, זה יעשה לי את ראש השנה! עכשיו אפשר להגיד שאני יכולה ללכת לישון אם כי אני בכלל לא עייפה, אבל אחר כך אני לא יכולה לקום בבוקר...
לילה טוב.
***
אני שונאת את אבא שלי!
הוא כזה תינוק יאללה!
ישבנו היום לאכול, יום שישי, והוא ביקש ממני שאני אגזור ציפורניים. אני כבר ידעי שהוא יגיד לי את זה - כמו כל שבת.
בקיצור, אמרתי לו שהם עדין לא ארוכות כל כך ורק אחרי החופש אני אגזור אותן.
אחר כך הוא אמר לי שאם אני לא זוגרת אותן אני לא טסה לפולין! איזה תינוק, אלוהים, מה הוא מאיים עלי? כאילו הלוווו, אני בת 17 כבר, תתחיל להתרגל לעניין, לא אכפת לי מה את אומר על הציפורניים שלי. הם הכי יפות בעולם ואני אוהבת אותם יותר מאותו!
אם הוא נותן לי לבחור בין הציפורניים לפולין אז אני לא אגזור אותן ואני לא אסע. מה זה האיומים האלה? ת-ת-ב-ג-ר כבר!
נמאס לי כבר, עוד מעט אני לא באחריותם אז שיתחילו לא להגיב על כל מה שאני עושה.
מה הוא משחק איתי משחקים? שיתחיל להרגע כי אני לא אגזור את הציפורניים המדהימות שלי. לא כל עוד הוא מבקש!
עכשיו הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה למסור לו שיתבגר.
גם דיברתי עכשיו עם הדר וגלי. וואו, כמה זמן לא ראיתי את גלי.
;){kind=link}