"מבצע סתום"

אתמול בערב דיברנו בטלפון וקבענו שהוא יבוא אלי היום ואז הוא ילך לחבר ואני לחברה.

חזרתי מביה"ס התקלחתי ולא הספקתי כמעט כלום והוא הגיע. ודווקא היום אמא שלי באה מוקדם!

בקיצור, ירדתי לפתוח לו את הדלת, הוא נתן לי נשיקה על הלחי והסברתי לו שאמא שלי בבית.

עלינו לשבת בחדר שלי ושמענו מוסיקה ודיברנו ואז אמרתי לו "טוב, התאפקתי כל היום" והוא שכב על הצד אז באתי ונישקתי אותו. התנשקנו התנשקנו והיה לי מזה כיף ונעים איתו. ככה איזה 3/4 שעה, ולא נתתי לו להכניס ידיים והייתי גאה בעצמי.

ואז הלכנו לקיבוץ והוא ליווה אותי לכיוון הרחוב של שי. קצת לפני הרחוב שלה הוא אמר לי ביי ונתן לי 2 נשיקות, אני מסתובבת לכיוון הרחוב של שי ופתאום אני רואה אותה!!! הייתי בטוחה שהיא בוכה או שהיא קלטה אבל היא לא למזלי. אחר כך פרקש וצבי באו ונסענו באוטובוס להצגה.

באוטובוס פרקש ישב עלי ושם רגליים על שי ודיברנו על הסילבסטר הקרב ובא.

בהצגה הוא ישב לידי כמובן, כאילו במקרה, וכל הזמן החזקנו ידיים וליטפנו אחד את השני.

הוא גם הביא לי פרח. נכון שהוא פשוט פשושון?

***

5 בינואר, שנה חדשה נפתחה. התנשקתי עם פרקש בסילבסטר. אמנם לא ב 12 בדיוק אבל התנשקנו במסיבה חרא בקיבוץ ליד.

יום אחרי זה הלכתי עם שרקי ושי לפאב והשתכרתי דם אחושרמוטה והקאתי את הנשמה שלי. היה סבבה. פגשתי אחד ויקי שלקח את הטלפון שלי.

כבר סיפרתי לשי שאני אוהבת את פרקש וגם הוא סיפר. מהיום אנחנו רישמית חברים, אז מגיע לי מזל טוב והמון הצלחה. שי מגיבה על זה בסדר יחסית ומנסה לפרגן כמה שרק אפשר.

אני מזה שמחה למרות שבתוך תוכי אני די מרגישה חרא. גם בגלל שי וגם בגלל הלימודים. לא יודעת. הכל כל כך מסובך! הכל בסדר מצד אחד, ומצד שני הכל נדפק שהוא מגיע לבסדר.

אני חושבת שפרקש אוהב אותי. זה מה שאני מבינה מהמכתבים שלו והיחס שלו.

חשבתי שהוא כל כך אדיש ולא אכפת לו ובעצם הוא מזה אוהב ורומנטי.

מה אני יכולה להגיד, אני רק מקווה שזה ימשך הרבה זמן ויהיה רציני והכל יהיה בסוף טוב ויפה!

עוד שבועיים יש לי 17 ואני מתחילה להתרגש קצת כי בכל זאת, רישיון וכו'... במרץ אני יכולה גם לעשות כבר טסט ותיאוריה.

***

יש לי מין הרגשה כזו מוזרה שאני לא יודעת אם טוב לי או רע לי. יש רגעים מעטים שמתחשק לי פשוט להתפרק ולהתחיל לבכות ויש רגעים שאני מאושרת כמו שלא הייתי מעולם.

אולי זה בגלל שיש לי אהבה חדשה שלפי שעה לא נראית סתמית ודווקא נראית מאוד רצינית ומבטיחה.

אני מקווה שזה ימשך ככה - האהבה הלוהטת, המחשבות הלא פוסקות עליו, ההתלהבות של לדבר כל הזמן, נגיעות, נשיקות, המושג חבר. הביחד. ובכלל כל ההרגשה הפנימית הטובה הזו כשמישהו מחבק אותך ואומר לך שהוא אוהב אותך.

הוא אמר לי אחרי שבוע ויום שהוא אוהב אותי. אז אמרתי לו שלא ימהר ושאולי יחכה למאורע כמו היומולדת שלי אז הוא אמר לי "אני לא יכול לחכות עד ליומולדת שלך, אפשר להגיד לך עכשיו שאני אוהב אותך?" נישקתי אותו ולא ידעתי מה להגיד, זה נדוש שאומרים חזרה.

 היום בערב הוא יוצא עם חברים ואני לא אראה אותו.

זה משגע אותי, כל הזמן אני חושבת עליו. כשמתרגלים למשהו אז אי אפשר לעזוב אותו.

כמו הסרט "כתוב בעור" כשנערה שאביה נהג לכתוב על גופה ומתמכרת לזה ומחפשת גבר שיעשה לה את אותו הדבר.

ואני התרגלתי, ועוד לא התמכרתי (אבל נראה לי שאני בדרך...) לנגיעות ולנשיקות שלו.

זה לא טוב, ממש לא טוב - הוא אומר לי עכשיו בטלפון "את מחורמנת רצח..." והאמת לא קשור לחירמונים רק שיהיה פה... טוב נו, אולי זה כן קשור לחירמונים.